החלטה בתיק בש"א 1077/08

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 27465/04) מיום 14.10.07, אשר דחה את תביעת המבקשת למתן סעד הצהרתי, לפיו רישום משכון על זכויותיה בדירה באשקלון (להלן - הדירה) נעשה שלא כדין וכי המשיב אינו רשאי לפעול למימושה של הדירה. כמו כן חייב בית משפט קמא את המבקשת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ש"ח בצרוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית.

2.         בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי אין חולק שהמבקשת חתמה על מסמכי השעבוד המתייחסים לדירה, וכי בשטר המשכון הודפס כי הוא נועד להבטיח תשלום הלוואה בסך 500,000 ש"ח, שנטל בעלה לשעבר של המבקשת ביום 31.8.00, עבור חברה בניהולו (להלן - ההלוואה). בית משפט קמא דחה את טענת המבקשת, לפיה לא ידעה כי מסמכי המשכון מתייחסים להלוואה וכי סברה שניתנו כתנאי למתן אשראי נוסף לחברה בסך 500,000 ש"ח, וקבע כי לא מצא פגם בהתנהגות המשיב כלפי המבקשת, וכי מטרת השעבוד הייתה ברורה מהמסמכים עליהם חתמה המבקשת - להבטיח את החזר ההלוואה, כאמור. בית משפט קמא דחה גם את טענת המבקשת, לפיה לא הבינה את משמעות המסמכים עליהם חתמה, וקבע כי גם אם המבקשת לא הייתה מעורה בעסקי בעלה, כטענתה, אין חולק כי הייתה מעורבת בפעולות שנדרשו לצורך משכון הדירה וידעה היטב כי ההלוואה הוזרמה לחשבון החברה של בעלה.

הבקשה לעיכוב ביצוע :

3.         המבקשת פנתה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט קמא, אשר התנה את עיכוב ביצוע פסק הדין בהפקדת 500,000 ש"ח על-ידי המבקשת בקופת בית המשפט. בנוסף ציין בית משפט קמא בהחלטתו זו: " בבקשה לעיכוב ביצוע נטען, כי מימוש המשכון יגרום למבקשת נזק בלתי הפיך. דא עקא, המבקשת לא ציינה כי מדובר בדירה שאינה משמשת למגוריה, אלא מושכרת לצד ג'".

4.         ביום 2.1.08 הגישה המבקשת את הבקשה דנן, בה טענה כי דין החלטתו של בית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, כאמור, כדין דחייה של הבקשה.

לטענתה, אי העתרות לבקשת עיכוב הביצוע, עלול לגרום לה לנזק בלתי הפיך אשר עלול לייתר את הליכי הערעור, הואיל ומדובר במקרה דנן במימוש משכון, ובהוסיפה: " ...נימוקו של בית המשפט קמא, לפיו הדירה אינה משמשת למגוריה אלא מושכרת לצד ג', אינו משנה מאומה באשר לנזקים הבלתי הפיכים אשר עלולים להיגרם למבקשת באם לא יעוכבו הליכי המימוש" (בעמ' 1 לבקשה). 

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור טובים, ומאזן הנוחיות נוטה לטובתה - שכן איזון האינטרסים השונים מצביע על כך שהנזק שעלול להיגרם לה כתוצאה מביצוע פסק הדין עולה לאין ערוך על הנזק שייגרם למשיב מעיכוב ביצועו. לטענתה, למשיב לא ייגרם כל נזק בעיכוב המבוקש, בהוסיפה: " ...ברור לכל כי הנזק שייגרם למבקשת הינו נזק קשה מאוד ובלתי הפיך שכן ייתכן ובעקבות תשלום זה תמצא עצמה בכדור שלג, מתגלגלת אל תחתית המדרון, אובדן דירתה והצורך במציאת מקום מגורים אחר" (בעמ' 6).

5.         המשיב מתנגד לבקשה מכל וכל, ולחלופין מציין כי הוא מסכים להחלטת בית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר התנה את עיכוב הביצוע בתנאי האמור.

לטענת המשיב, המבקשת הטעתה את בית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, עת שציינה כי מדובר בדירת מגורים, על אף שבפועל הדירה משמשת מזה שנים למטרת השקעה בלבד, והיא מושכרת לצד ג'. משכך, ומעת שמדובר למעשה בביצועו של פסק דין כספי, לא מתקיים במקרה דנן החשש, שאם תזכה המבקשת בערעור לא תוכל לגבות חזרה את כספה מהמשיב, במיוחד כאשר מדובר בגוף בנקאי גדול. לטענת המשיב, למבקשת אין כל עניין מיוחד בדירה הספציפית, ועל כן לא ייגרם לה נזק אם תמומש הדירה. יתרה מזאת, לטענת המשיב, ככל שעובר הזמן ערך הדירה יורד, וכיום סכום ההלוואה בערכי דהיום גבוה משווי הדירה, זאת בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לתגובת המשיב. לטענת המשיב, המבקשת גם לא שילמה למשיב עד היום את ההוצאות שנפסקו לזכותו בפסק דינו של בית משפט קמא, עד שהמשיב נאלץ לפתוח כנגד המבקשת תיק הוצל"פ לגביית ההוצאות. כמו כן נטען כי המבקשת פעלה במכוון לסכל את אפשרות המשיב לקבל את תשלומי השכירות מהדירה, אשר אמורים להשתלם למשיב על חשבון החוב המובטח במשכנתא, ואף דאגה לקבלם במזומן ומראש.

לעניין סיכויי הערעור טוען המשיב, כי מדובר בערעור הנסב בעיקרו על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, אשר ככלל, אין בית משפט של ערעור מתערב בהן. כך גם נטען כי פסק הדין מעמיק ונרחב, ובית משפט קמא סקר בו את העדויות השונות שנשמעו בפניו.

6.         בתשובת המבקשת לתגובת המשיב, חזרה המבקשת על כך כי אין מדובר במקרה דנן בפסק דין כספי, אלא יש להחיל על המקרה דנן את ההלכות העוסקות במימוש נכס מקרקעין, לדידה, אין בעובדה שהדירה מושכרת לצד ג', כדי לסתור את המסקנה כי מימוש הדירה יגרום למבקשת נזק בלתי הפיך, שכן " ...זהות המשתמש בנכס - לעניין הנזק אינה רלוונטית כלל..." (בעמ' 1). דמי השכירות אותם מקבלת המבקשת מצד ג' ששוכר את הדירה, משמשים אותה לצורך תשלום דמי שכירות לדירה בה היא מתגוררת. מכל מקום טענה המבקשת, כי העובדה שהדירה מושכרת לצד ג', הייתה ידועה לבית משפט קמא עוד במהלך הדיונים בפניו, ומשכך, אין מקום לטענת המשיב, כאילו המבקשת הטעתה את בית משפט קמא בבקשתה לעיכוב ביצוע.

בנוסף טוענת המבקשת, כי קביעתו של בית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע מוטעית ועומדת בניגוד להלכות הקיימות היום, הואיל ובמקרה דנן התנה בית משפט קמא את עיכוב הביצוע בהפקדה של 500,000 ש"ח, זאת כאשר הדירה עצמה משמשת כערובה טובה לערעור. לדידה של המבקשת, לאור נסיבות המקרה ולאור העובדה כי אין מדובר בפסק דין כספי, כי אם בפסק דין למימוש הדירה, כטענתה, אין כל צורך בהפקדת ערובה נוספת, מעבר לזו שהופקדה בקופת בית המשפט במסגרת תיק הערעור.

דיון :

7.         למעשה, הבקשה דנן אינה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית משפט קמא. משנדחתה התובענה שוב אין מה לעכב על אחת כמה וכמה כשמדובר היה בעתירה לסעד הצהרתי.

למעשה, עותרת המבקשת למתן סעד זמני בערעור שלא על נקלה ייטה בית משפט של ערעור להיעתר לו. 

8.         כבר עתה נציין כי ההחלטה בבר"ע 4615/00 גבאי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (ט.פ. מיום 31.10.00), ענייה היה בסעד זמני בערכאה הדיונית למניעת מימוש הבטוחה, עד מתן פסק הדין בתובענה.

בכגון דא, על בית המשפט לבחון את סיכויי התובענה ושאר התנאים הנדרשים למתן צו מניעה זמני במסגרת הדיון בתובענה. בניגוד לכך, במקרה דנן ניתן כבר פסק דין, כך גם שונה המקרה שם מהמקרה דכאן, בכל הקשור לשווי הנכס מחד גיסא והחוב מאידך גיסא.

9.         יפים לענייננו הנסיבות ואשר נקבע בע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי בע"מ (ט.פ.) (להלן - פרשת גינות לאה בע"מ), וכדלקמן:

א.     " בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני בתקופת הערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). "דרישה זו של 'טעמים מיוחדים' בשלב הערעור נובעת, בראש ובראשונה, מהעובדה כי התביעה כבר נדחתה. דחייה זו מביאה לשינוי בנקודת האיזון הראויה בין האינטרסים המנוגדים של בעלי הדין" (בר"מ 2577/06 אריאלי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "זמורה" (טרם פורסם, פסקה 6); כן ראו ע"א 7637/02 ויילר נ' עיריית חיפה והועדה המקומית לתכנון ובניה- חיפה (החלטה מיום 15.10.2002, לא פורסמה)). אכן, כאשר נדחית תובענה בערכאה הראשונה ניתן לכאורה להניח כי התובענה אינה מבוססת. במקרים כאלה לא בנקל יינתן סעד כמבוקש (בש"א 243/88 ד"ר אנבא בסיליוס - המוטראן הקופטי של הכסא הקדוש של ירושלים והמזרח הקרוב נ' עדילה, פ"ד מב (3) 208, 209). על כן, על מבקש הסעד להראות לא רק את סיכויי הצלחתו בערעור אלא גם את ההצדקה למתן הסעד. בית המשפט ייטה להיעתר לבקשה מקום בו צפוי למבקש נזק בלתי הפיך אם לא ייינתן סעד כמבוקש ולמצער כאשר מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש (ע"א 4090/04 סלע נ' מינהל מקרקעי ישראל (החלטה מיום 18.11.2004, לא פורסמה); ע"א 10798/04 בר דוד נ' בר דוד (החלטה מיום 13.12.2004, לא פורסמה)). בהקשר זה יתחשב בית המשפט בשאלה האם אי מתן הסעד ייתר את שמיעת הערעור (ע"א 9273/02 פוגל נ' נווה ירק מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ (החלטה מיום 27.2.2003, לא פורסמה)). ההכרעה בסופו של יום כרוכה באיזון שבין השיקולים השונים כאשר בין שיקול "סיכויי הערעור" לבין שיקול "מאזן הנוחות" קיים יחס הפוך. דהיינו ככל שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות" ולהיפך (ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (החלטה מיום 18.4.2005, טרם פורסמה)".